חטאות הפנימיות

חטאות הפנימיות

החטאות מתחלקות לשני סוגים: חטאות פנימיות וחטאות חיצוניות, כאשר ישנם שני הבדלים יסודיים ביניהם: א. דמה

של החטאת הפנימית ניתן בתוך ההיכל לעומת דמה של החטאת החיצונית שניתן על מזבח העולה; ב. בשרה של החטאת הפנימית נשרף במקום טהור מחוץ למחנה לעומת בשרה של החטאת החיצונית אשר נאכל לכהנים.

הדינים של החטאות הפנימיות

ישנן חמש חטאות פנימיות ואלו הן: פר כהן משיח, פר העלם דבר של צבור, שעירי עבודה זרה, פר יום הכפורים ושעיר יום הכפורים (רמב"ם מעשה הקרבנות פ"א ה"טז). דמן של פר ושעיר של יום הכפורים ניתן לפני ולפנים, בקודש הקודשים, בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב (אחרי מות, טז,טו). את בשרם, עורם ופרשם של כל החטאות הפנימיות מוציאים חוץ לג' מחנות [בית הדשן הגדול] ושורפין אותם שם, והשורף אותם נטמא, ועליו לכבס את בגדיו (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות).

בפרשתנו כתוב לגבי החטאות הפנימיות "ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה'… ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו, את החלב המכסה על הקרב… ואת שתי הכליות… והקטירם הכהן על מזבח העלה. ואת עור הפר ואת כל בשרו… וקרבו ופרשו. והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש…" (ד,ז-יב).

נלע"ד בעזה"י לבאר חלק מדינים אלו, לקרב הדבר אל שכלנו מעט [טעמי תורה נשגבים מבינתנו], על פי מילותיו הקצרות של הרמב"ן לגבי שעיר המשתלח (ויקרא,טז,ח) עיי"ש.

יסוד כפרת החטאים בעם ישראל

ראשית לכל עלינו להבין, ולו במעט, כיצד החטאת מכפרת על חטאי בני ישראל. כיצד יתכן שקרבן יוכל לכפר על חטאים שיהודי עושה? יסוד הדברים נעוץ בכך, שפנימיותם של ישראל טהורה היא ונקיה מכל רבב, וכל רצונה לעשות רצון ה', וכל החטאים באים מחיצוניותם של ישראל, מגופם הגשמי ומהחברה החיצונית המפתה.

יסוד הכפרה מתגלה לנו ביום הכפורים על כל דיניו המיוחדים. יום הכפורים הינו יום המיוחד לכפרה. זהו יום שבו אנו מגלים את פנימיותנו ומתנהגים על פיה [חמשת העינויים הגשמיים], ופונים אנו לקב"ה ואומרים לו: סלח לנו, כיון שבאמת רצוננו העמוק הוא לקיים רצונך. הביטוי לאמירה זו הוא שליחת השעיר החי לעזאזל המדברה עם כל עוונותינו מצד אחד, ומצד שני זריקת דמו של השעיר השחוט אל המקום הקדוש ביותר והפנימי ביותר, אל בין הבדים. אומרים אנו לקב"ה בכך, שפנימיותנו שייכת לו, וכל העוונות נובעים מהחיצוניות ולכן אנו שולחים אותם למדבר, מקום משכנו של יצר הרע ומלאך המוות. זו הסיבה שהאיש הלוקח את השעיר מכבס את בגדיו, כיון שהם נטמאו במגעו עם כח הטומאה [הרחבה בפרשת אחרי מות].

יסוד כפרת החטאות הפנימיות

הרמב"ן שם הוסיף ואמר "ומזה תבין טעם… ומה שהזכירו רבותינו (זבחים קד.) בכבוס הבגדים של פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים".

נלמד מכפרת החטאים ביום הכפורים לכפרת החטאים בכל ימות השנה. אמנם שאר ימות השנה לא מכפרים כמו יום הכפורים, שהוא יום מיוחד לכפרה, יום שבו השטן "לא עובד" (נדרים לב: ובר"ן שם), אבל מכל מקום, הבסיס היסודי של הכפרה ביום הכפורים דומה ליסוד הכפרה בכל יום ויום.

הכהנים לוקחים את העור, הבשר, הקרב והפרש ושורפים אותם חוץ לג' מחנות (רש"י ד,יב). אמנם אין הם לוקחים אותם למדבר ממש כמו את השעיר המשתלח, אבל מוציאים הם אותם חוץ למקום מושבם של בני ישראל, ואומרים אנו בכך לקב"ה: כל החטאים שלנו, המרומזים בעור, שהוא השכבה החיצונית של בעל החי, ומרומזים בבשר, שהוא מסמל את הגשמיות של הגוף שממנו נובעים החטאים, כל החטאים האלו לא שייכים לבני ישראל, לא שייכים לרצון הפנימי והאמיתי של בני ישראל אשר רוצים לעבוד את בוראם, ולכן אנו מוציאים אותם אל מחוץ לג' מחנות, אל מקום אשר יצר הרע שולט שם [שממה].

זו הסיבה שהלוקח חלקים אלו של הבהמה ושורף אותם צריך לכבס את בגדיו, כיון שהוא יצר קשר עם כוחות הטומאה, בעצם זה שלקח חלקים אלו להם.

נתינת הדם בקודש פנימה

ישנו חלק נוסף בעבודת החטאות הפנימיות. הכהנים לוקחים את דמם ונותנים אותו על מזבח הזהב. הדם מסמל את החלק הפנימי והרוחני בבהמה, כיון ש"הדם הוא הנפש", ומזבח הזהב מסמל את פנימיותם של ישראל [כתבנו על כך באורך בפרשת תצווה]. לכן אנו נותנים את הדם על מזבח הזהב שנמצא בתוך ההיכל, ואומרים אנו בכך: החלק הפנימי והרוחני של עם ישראל [דם] שייך לקב"ה, לקודש ולכן הוא נזרק על מזבח הזהב המסמל את פנימיותו של עם ישראל ונמצא בתוך הקודש.

ישנם שני קרבנות מתוך חמש החטאות הפנימיות, שהם פר ושעיר של יום הכפורים, שאת דמם נותנים יותר פנימה, אל קודש הקודשים, כיון שזמנם הוא ביום הכפורים, יום שמיוחד לכפרת עוונות עם ישראל, יום שכולו עוסק בפנימיות היותר עמוקה של עם ישראל, ואשר על כן כוח כפרתו של יום זה גדולה. כיון שעבודות אלו נעשות ביום הכפורים, את הדם, המסמל את פנימיות עם ישראל, נותנים בקודש הקודשים, ששם באמת מקום נשמתם הפנימית של עם ישראל.

החילוק היסודי בין החטאות החיצוניות לפנימיות

נלע"ד בעזה"י לבאר, ולו במעט, את החילוק בין החטאות הפנימיות לחיצוניות על פי מה שהסברנו ביסוד כפרת החטאות הפנימיות. החלוקה היסודית היא בין קרבנות שבאו לכפר על חטאי הצבור [חטאת פנימית] לבין קרבנות שבאו לכפר על חטאי היחיד [חטאת חיצונית]. חלוקה זו משתלבת היטב במה שהסברנו לעיל.

כידוע, המשותף לפרטים שמרכיבים את הצבור היא הנשמה הפנימית שמחיה את כולם. כאשר הקרבן בא לכפר על צבור, הקב"ה מסתכל על פנימיותו של הכלל, כיון שהפנימיות באה יותר לידי ביטוי בצבור מאשר ביחיד. ליחיד יש אפשרות לנתק עצמו מכלל ישראל ולהשחית את נפשו הפנימית וממילא לא תעזור הסתכלות על פנימיותו כדי לכפר על חטאיו, אבל כלל ישראל לא יכול בשום אופן לקלקל את פנימיותו, את נשמתו הטהורה. חטא הצבור בודאי נובע מיצר הרע החיצוני לפנימיותו של הכלל, לעומת חטא היחיד, שעשוי לנבוע מהשחתה מסוימת של הפנימיות. ישנה אריכות דברים בנושא זה.

חיזוק מפורש לחלוקה זו קיים בדברי הרמב"ם לגבי שעירי עבודה זרה, וזו לשונו "שעירי עבודה זרה והן שעירין הנשרפין לא נתפרש בהן בתורה כיצד נותנין דמן ולא היכן הוא נותן, אלא לפי שהן חטאת הקהל דינן כדין פר העלם שהוא חטאת הקהל לכל האמור בו למתן דמין ולשריפה ולטמא את השורף" (הלכות מעשה הקרבנות פ"ה הל"טז).

מהר"י קורקוס על הרמב"ם מציין, שהלימוד בגמרא שונה, וכך כתב על טעמו של הרמב"ם "והוסיף רבנו טעם לשבח כי זה חטאת הקהל וגם זה חטאת הקהל". למדנו מדברי רמב"ם אלו שישנו קשר הדוק בין העובדה שאלו הן חטאות הקהל ובין העובדה שיש להן דיני חטאות הפנימיות.

ובאמת נלע"ד בעזה"י שדברים אלו מדויקים בלשון התורה ומשם מקורו של הרמב"ם. בפרשתנו כתוב לגבי פר העלם דבר של צבור "והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא" (ד,כא). כלומר, שדינים אלו נובעים מהיותו חטאת הקהל.

הסבר פרטני לחלוקה בין סוגי החטאות

פר העלם דבר של צבור, שעירי עבודה זרה ושעיר של יום הכפורים באו לכפר על חטאי הצבור ולכן הם בכלל החטאות הפנימיות. לגבי פר כהן גדול הנקרב ביום הכפורים, אף על גב שהוא קרבן יחיד, מכל מקום, כתב רש"י בפרשת אחרי מות שהוא בא לכפר "על אחיו הכהנים, שהם כלם קרוים ביתו, שנאמר…" (טז,יא). מכיון שהוא בא לכפר על חטאי כל הכהנים הוא מעין קרבן ציבור וממילא בכלל חטאות הפנימיות.

לגבי פר כהן משיח כתב רש"י בפרשתנו "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם -… ופשוטו לפי אגדה, כשהכהן גדול חוטא אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם, ונעשה מקולקל" (ד,ג). לפי דברי רש"י יוצא, שכאשר הכהן המשיח מביא קרבן לכפר על חטאיו, הקרבן גם מכפר על חטאי בני ישראל במידה מסוימת ומזכך אותם, כיון שעל ידי תיקונו של הכהן הגדול גם בני ישראל מתעלים על ידי מעשיו ותפילותיו, ואם כן בודאי שנתכפר להם.

לפי חלוקתנו, עולה השאלה: מדוע שעירי מוסף, שהם קרבנות צבור ובאו לכפר על חטאי הצבור, לא נכללים בכלל חטאות פנימיות? אולי משום, שגם תפקידם וגם תפקיד פר כהן גדול ביום הכפורים הוא לכפר על טומאת מקדש וקודשיו, כדברי רש"י לגבי פר כהן גדול "וכל כפרתן אינה אלא על טומאת מקדש וקדשיו" (טז,יא), וכדבריו על שעירי המוספים "כל שעירי המוספין באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו" (במדבר כח,טו).

ומכיון שפר כהן גדול ביום הכפורים מכפר על חטא זה [אמנם רק לכהנים], הרי שעל יסוד חטא טומאת מקדש וקודשיו כבר נעשית כפרה כמו של חטאת פנימית, ולכן שעירי מוספין נצרכים לבא לכפר בצורה אחרת. צל"ע.